כולנו מתמודדים בחיים אם קשיים כאלו ואחרים .

לכולנו יש בעיות השאלה היא רק איך אנחנו מסתכלים אליהם ואיך אנחנו מתמודדים איתם.

ישנם ארבעה סוגים של אנשים ,שכול אחד מהסוגים השונים פותר את בעיותיו בדרך שונה ומתוך היותו אותו סוג של בן אדם .

והסוגים הם :

• השתלטנים
• העליונים
• המרצים
• הנמנעים

השתלטנים:

הם יעילים , פותר בעיות , מנהלים משברים, צמודים למטרה ,אחראים, מרוכזים בעניין.

העליונים:

הם יעילים, ידענים, אידיאליסטים, אכפתיים, מקפידים על סדרי עדיפויות, עצמאי בקבלת החלטות, מביאים תועלת.

המרצים:

אנרגטיים, לא מאיימים, משרים אווירה קלילה, מכירים את כולם, מציעים את עזרתם.

הימנעות:

מסתפקים במועט, צנועים, מתבוננים, עקביים, צפויים, סולידיים, יציבים, דבקים במטרה.

אחרי שאנו יודעים איזה אנשים אנחנו , יהיה לנו יותר קל להבין למה אנחנו פותרים את הבעיות שלנו , בדרך שאנו פותרים.

נשאר לנו רק להיות אמתיים אם עצמנו כדי שנוכל לזהות מה אנחנו .

השתלטנים

לרוב יכנסו בבעיה , יחפשו פתרון ולא יניחו לזה עד שימצאו (הם כל כך בתוך הבעיה/יות שאינם רואים את הדרך שהם עוברים.)

העליונים:

יש את אלה שאומרים בסדר יש בעיה צריך לטפל בה ואני יטפל בה אבל אני לא יחיה אותה אני לא ייתן לה להשתלט לי על חיי. אני יפתור אותה בזמן ובדרך שלי . (סדר העדיפויות שלהם שונה מזה של השתלטנים, ולכן פתרון הבעיות לא מופיע אצלם לרוב במקום הראשון . )

הנמנעים:

אלה שמתעלמים מהבעיות ומפחדים מלהתמודד. הם בדרך כלל מחכים שהבעיה תעלם מעצמה . ואו שמשהו אחר בסביבה שלהם ייקח על עצמו לפתור את הבעיה.

כולנו משתמשים בדרך כזאת או אחרת לפתירת בעיות ולהתמודדות עם חיינו.

השאלה היא איך אתם בתור הורים לילד או ילדה שחולים במחלה כזאת או אחרת מתמודדים ?

האם אתם נותנים למחלה של הילד להשפיע לכם על חייכם?

האם אתם נותנים תחושה לילד שהוא מיוחד ? שהוא אחר? ואם ככן למה? האם באמת הוא אחר?

האם באמת אתם רוצים שהוא יחשוב שהוא אחר? , מיוחד? וייקח אתו את המחשבה הזאת לאורך כל חיו?

ומה זה אומר בכלל שהוא מיוחד? מה זה נותן לו ? האם זה נותן לו הנחות משמעותיות בחינוך שלו ? או בתשומת הלב שלכם? האם הוא שונה מאחיו?

ואם כן . אולי תשומת הלב הזאת בעצם תפגע בו בעתיד ? כשהוא יצטרך לקחת אחריות על חיו ?

אולי צריך לתת לו ולהעמיד לו את המצב כמו שהוא ושיתחיל להתמודד בדרכו שלו ?

אתם כהורים חושבים שהילד אינו יכול להתמודד ? וזקוק להגנתכם? ולאחריות שלכם על חיו? אבל בפועל הילד זקוק רק לדבר אחד , לתמיכתכם. הוא יראה לכם שהוא מסוגל להתמודד ולהתמודד יפה בכוחות עצמו עם המצב שלו . וכך בעצם לנטרל לכם את רגשות האשם .ואת כל הרגשת המסכנות והמיוחדות שאתם מעניקים לו .

הוא יכול לקחת אחריות על חיו . אם רק תאפשרו לו את זה ולא משנה מה גילו . כמובן שתתנו לו אחריות שמותאמת לגילו.

תבינו בדרך כלל ילדים שעוברים דברים קשים , מסתכלים על החיים בצורה אחרת .

צורת ההסתכלות שלהם שונה . ההתמודדות שלהם היא אחרת .

כל ילד מתמודד אחרת הוא רק צריך את התמיכה שלכם כהורים ושתתנו לו את הכלים לחיים .

את הדרך הוא ימצא ויסלול לעצמו לבד.

ולכם כהורים יישאר רק ללוות אותו בדרכו המיוחדת שהוא בחר וסלל ולתת לו תמיד את התמיכה לה הוא יזדקק , ולהיות אתו בכול באש ובמים . אתם לא יודעים לאן הוא יהיה מסוגל להגיע . ואיך הוא יפרוץ קדימה.

ומה אתכם ? איך אתם מתמודדים ? האם אתם משתפים אחד את השני בתחושות ? בכאבים ? ברגשות ?

בתקווה? ובייאוש? או שכל אחד לעצמו . דעו לכם הורים יקרים שחלק חשוב בהבראת הילד שלכם הוא החלק שבו אתם משדרים על אותו גל .

שהילד רואה שאימא ואבא משדרים שהכול בסדר ושהם רגועים ובטוחים בדרך .

שהם יודעים מה השלב הבא . ושהכול זמני, ועכשיו כולכם כמשפחה עוברים חוויה קשה כזאת או אחרת.

אבל ההורים חזקים , וזה אומר לילד שגם הוא יכול וצריך להיות חזק.

נכון לא תמיד יהיה חופש , יהיו רגעים שהוא יהיה על המיטה מחובר לצינורות כאלו ואחרות .יהיו לו כאבים והוא יסבול מהם , ואפילו יבכה.

אבל מה שתמיד יחזק אותו כילד זה לראות את ההורים חזקים .

שההורים יודעים שזאת הדרך שהילד יבריא ובטוחים בה.

לכן הורים יקרים יש לכם עבודה לעשות , אתם צריכים לשדר לילד אופטימיות , ואת הרצון להבריא . שאתם חזקים , ושאתם ביחד כולכם תעברו את החוויה הזאת כמשפחה.

ואם יש בעיות בדרך , וככול הנראה שיהיו , לפתור אותם קודם כל ביניכם כזוג וכהורים ורק אחר כך להוריד את הפתרון לילד/ים.

חשוב במצב הזה שיש ילד חולה לנהל תקשורת בונה בין בני הזוג.

ולא לשכוח גם את הזוגיות שלכם כזוג . לא להפוך להיות רק הורים מודאגים 24/7 . אלא גם למצוא זמן לזוגיות שלכם בתוך ההתמודדות

זה חשוב לכם , לילד החולה, ולמשפחה כולה .

אז לא לשכוח את הזוגיות גם ברגעים הקשים .

זכרו בשניים יותר קל להתמודד. ולהכיל את הכול .

וכמובן איך לא אסור לשכוח את הצוות הרפואי , שעושה עבודה של ימים כלילות כדי שהילד שלכם יבריא וישתחרר לביתו .

הצוות הוא חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלכם כמשפחה.

הוא נהפך להיות "המשפחה" הזמנית שלכם .

אתם כהורים צריכים לדעת ולהכיר את הצוות שמטפל בילדכם.

הצוות הרפואי הוא חלק מאוד חשוב בהתמודדות שלכם כמשפחה ובהתמודדות של הילד אם מחלתו .

הם יכולים לתת לכם כלים, יש להם ניסיון .וקשר טוב אם הצוות אף פעם לא מזיק . זה רק מועיל.

זה מועיל לרצון שלהם לטפל בילדכם , לילד זה נותן תחושה של בטחון, שההורים סומכים על הצוות –זה אומר שגם הוא יכול לתת אמון בו.

התקשורת שלכם כהורים לצוות הרפואי אינה חייבת להיות עניינית .

ככול שאתם תצרו קשרים "אישיים" וחמים אם הצוות , ותבינו שהם חלק בלתי נפרד מההחלמה של ילדכם כך יטיב עמכם.

זכרו –

הצוות הרפואי הם בני אדם בדיוק כמוכם ,

התנהגו אליהם כמו שהייתם רוצים שיתנהגו אליכם.

הם אנשים שעובדים עם ילדים. וכרגע ילדכם נמצא בטיפולם האדיב .

במידה ויש לכם שאלות ובקשות ניתן לפנות למייל .

Kids.kidney10@gmail.com 

שלכם

צוות טל של תקווה