מי מאתנו ההורים, לא מתמודד לא פעם עם השאלה: איזה הורה אני ???

רגע לפני התשובה שבדרך כלל אתם נותנים לעצמכם, עצרו ותחשבו עוד רגע על עצמכם כאדם, כילד שגדל בעצמו בבית הוריו, כייצור אנוש.

לפני שאנחנו הורים, אנחנו קודם כל בני אדם. יש משהו בהגדרת התפקיד ההורי, שמייצר אצלנו ציפיות להיות מישהו לפעמים ברמה ממש בלתי אנושית.

להתמודד עם הגידול של הילד, עם צרכיו המיוחדים, של כל ילד במשפחה, עם שינויים שהוא עובר, עם מגבלות ייחודיות לאותו ילד, עם השיגעונות שהוא מתעורר איתן בבוקר…. אלוהים, כמה הורה שפוי אני יכול להיות אל מול כל אותם הדברים הללו ???

אז רגע לפני שאני הורה, אני קודם כל בן אדם, מגיע לי קצת נחת ושלווה, מגיע לי שקט, מגיע לי שיעשו עבורי גם כן, מי אמר שאני צריך לעשות כל הזמן?

הקושי הוא לגיטימי, הגיוני, ממש לא פשוט לגדל ילד בתקופתנו אנו ועוד עם צרכים מיוחדים.

המון כוח נדרש שם, הרבה סבלנות, סובלנות, הרבה אנושיות.

מותר גם להישבר, לעצור ולנוח. כי אתם רק בני אדם, לפני הכול.

מגיע לכם לדעת, שאתם בסדר, שאתם עושים את המיטב שאתם יכולים כהורים בתוך מסגרת של מציאות שלפעמים מוציאה אתכם מדעתכם.

מגיע לכם לדעת שזה אנושי להרגיש מתוסכל נוכח הקושי וההתמודדות.

אתם לא רובוטים, אתם בני אדם עם צרכים ורגשות, והתסכול הזה שבא ופוגש אתכם, הוא רק מפני שאתם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדכם וזה לא תמיד מתאפשר.

גם לכם מגיע החיבוק שאתם כל כך רוצים להעניק לילדכם. בקשו אותו מהקרוב ביותר והשותף לדרככם.

לשתף בקושי שלכם, הוא אחד הדרכים לקבל את החיבוק הזה, את ההכרה באנרגיה הגדולה שאתם כהורים שמים כל יום ביומו בתוך המערכת הזו שנקראת: גידול ילדים עם צרכים מיוחדים.

תזכרו תמיד, שאתם הורים הכי טובים שאתם יודעים להיות בכל רגע נתון.

איך ממשיכים מכאן?

מצטרפים לקבוצת הורים שתיפתח בקרוב.

מטרת המפגשים היא לצאת הורה מחוזק הרבה יותר, הורה מעודד, שלם עם דרכו וההתמודדות שלו ויחד עם זאת, לקבל כלים להתמודדות השוטפת בגידול וחינוך הילדים. (בכלל זה, תקשורת, עידוד, שיתוף פעולה ואיך משיגים אותו, חוקים וגבולות ומה זו בכלל הסמכות ההורית??)

איציק קטרי – מכון אדלר הרצליה