בימים האחרונים, כאשר אנו מצויים תחת מתקפה לא צפויה מבחינת המיקום והן מבחינת העיתוי, עולה מפלס החרדה אצל רבים מהאנשים ובטח אצל הורים שאחראים לביטחונם של ילדיהם הקטנים.

אז חשוב קודם כל לעשות הבדל בין פחד לחרדה.

מהו הפחד ? הפחד הוא מנגנון הישרדותי שתפקידו לשמור על עצמינו, להיזהר, לדעת איפה הגבול, איפה הקו האדום ששם אנחנו עלולים להיפגע, שהביטחון האישי שלנו כבר לא יהיה בטוח. לדוגמא: אדם בוגר, לא יכנס למאורת זאבים, כי הוא מבין שהוא יכול להפוך לטרף. אדם בוגר, לא ינהג ברכב תוך ידיעה שאין בו בלמים, כי זה מפחיד באמת, יש בכך סכנה ממשית. זה הגיוני. הפחד, במקרים אלו, מהווה שומר הגיוני לאדם ששם לו גבול איפה לעצור ואיפה לסגת. הפחד הוא מנגנון שיושב על הגיון, מתוך ניסיון חיים ולמידה אישית וגם חיצונית מניסיונם של אחרים. הפחד הוא בעצם מנגנון שמניע את האדם אל עבר ביטחונו והוא מתבסס על ההיגיון

מהי חרדה ? חרדה היא סוג של פחד, אך גדול מאוד, שיש בו פער גדול בין ההיגיון הפרטי של האדם, לבין המציאות בפועל. לדוגמא: פחד גדול לחבר תקע חשמלי של טוסטר, כי בחדשות מזמן הודיעו שאדם התחשמל כתוצאה מכך. פחד מכניסה לים במים הרדודים כי אנשים טובעים בים. חרדה בעצם משתקת את האדם מפעולה. החרדה בעצם מייצרת לחץ פנימי גדול לפעולות אינסטינקטיביות בלתי נשלטות מבחינה רציונלית, אלא רגשית. למה זה קורה לנו בעצם ? הסיבות יכולות להיות רבות ומקורן הוא תפישות עולם מערכת אמונות והפרשנות שכל אדם נתן לסיטואציה בעברו.

חשוב לדעת: שמבחינת האדם הנמצא בחרדה, הוא נמצא באיום ממשי על החיים וביטחונו.

כהורים לילדים, מונחת על הכתפיים שלנו, אחריות לא קטנה לביטחונם האישי של ילדינו. ההורה הוא מודל לחיקוי וגם לפרשנות של מצבים בהם אנו ההורים נתקלים. בימים אלו במיוחד, כדאי לדבר עם הילדים על המצב, על הדרכים להתגונן, על איך מתנהגים במצב של איום. חשוב לזכור שאדם ובעיקר ילד, הנמצא בחרדה, זקוק להכלה. אי אפשר ואסור לנסות לבטל לו את התחושה הזו באמירה כגון: "בוא, מה אתה פוחד ? כולנו יחד" כל ניסיון לבטל את תחושת החרדה של ילד, יכולה להעמיק את התחושה ובנוסף, לייצר תחושה שכעת הוא גם לבד בהתמודדות הזו ואין לו מקום לבטא את החשש שלו. האפשרות לבטא את החשש, היא מתנה גדולה שהורה יכול לתת לילד שלו, כי זו הדרך הראשונה והמיידית לקבל את הילד שירגיש חלק מהמשפחה ולא ירגיש חריג.

אמירות לדוגמא שהורה יכול לומר לילד בקול רגוע וסמכותי(ביטחון): אני רואה שאתה חושש, זה מובן. לשאול: מה אתה מרגיש כעת? אני גם חושש, בוא ניכנס למרחב המוגן. בעת רגיעה: לתרגל בבית מצב חירום. מה עושים, איך עושים ? לדבר על רגשות, לשתף, לאפשר לילד ביטוי ולא לבטל את החשש.

נכון שגם ההורה חושש לביטחונו האישי וכאן המקום לומר שזה נכון גם ללמוד לשתף את הילדים שזה באמת מפחיד, גם אותם.

אל לו להורה לנסות להיות "גיבור" כיוון שהוא מודל לחיקוי והשראה.

הורה שלומד לשתף את הילד שלו בחשש ההגיוני, מעביר מסר לילד שיש לו לגיטימציה לתת גם ביטוי לרגשותיו.

כמו בהרבה תחומים, בהם הילדים שלנו נאבקים בנו ההורים בכדי לקבל לגיטימציה, גם ובעיקר, בתחום הרגשות, חשוב לאפשר להם זאת.

הילדים שומעים ורואים חדשות בין לבין שלל הערוצים, אך אין להם תמיד את התחושה האמתית והמשמעות של הדברים להם הם נחשפים.

ילד שפוחד, הוא ילד נורמטיבי. ילד שחרד וקופא על מקומו ונוהג בחוסר היגיון, לא יוכל בעתיד לשמור גם על עצמו ולכן חשוב הדיאלוג הזה שבין ההורה לילד.

לכם ההורים, המתמודדים בעצמם עם חוסר הוודאות ומצבי החרדה הבלתי נסבלים הללו בימים אלו, אני אומר: זה קשה, זה בלתי אפשרי לפעמים לתפקד כך, אך אתם לא לבד, זה ממש אנושי לחוות את התחושות והקושי הגדול.

תחשבו על המתנה הגדולה שהילד מקבל כאשר הוא רואה אתכם ההורים שאתם משתפים אותו, מחבקים אותו נוכח החרדה שלו.

הדיאלוג על החשש , זו הזדמנות לחיזוק הקשר עם הילד ולתת לו את התחושה שהוא בסדר.

ולסיום מצאתי לכם הרצאה בנושא חרדה בעת משבר , נראה לי שזה יתאים לנושא שדברתי עליו , ויסביר לך את הרעיון המנוגד, מאחל לך צפייה נעימה .

איציק קטרי.