דברו עם הילדים! (במקום לדבר אל הילדים). במקום להאשים: "למה אתה לא יכול להכין שיעורים לפני שאתה משחק?" שתפו אותם: "אשמח אם תסיים עכשיו להכין שיעורים – נוכל לאכול בשקט ארוחת ערב, ולהספיק לשחק בנחת".

* במידה ואינם רוצים לקחת את התרופה שלהם , אותו דבר על אותו עיקרון .

במקום : אם לא תיקח את התרופה….. שתפו אותם , ילד/ה מקסים שלי אני יודעת ומבינה שאתה לא רוצה לקחת את התרופה , יחד אם זאת זה בשבילך ולמענך . כדי שאתה תהיי בריא וכשיר להמשיך לשחק.

טפחו את תחושת השייכות – שתפו מדי ערב בחוויה שחוויתם היום – הזמינו גם את הילדים לשתף בחוויות שלהם. זה לא תחקיר (מה עשית בבית הספר היום) אלא שיתוף, בו כל אחד מבני הבית מספר על היום שלו. הקפידו לשוחח גם על מאורעות משמחים וגם על אכזבות, כדי להעביר את המסר: אף אחד אינו מושלם. בבית שלנו אפשר לשוחח גם על הצלחות וגם על אכזבות. אם הילדים חווים אתכם כאנשים מושלמים – יתכן שהם לא ישתפו אתכם בטעויות שלהם.

שתפו את הילדים ודברו איתם על מצב הבריאות שלהם , שאלו מה הם חושבים ? איך הם רואים את מצב בריאותם ? האם לדעתם משקלם תקין? האם הם אוכלים אוכל בריא ונכון להם ? שתפו ודברו איתם על בריאות ואורך חיים בריא .

נכון שזה ייקח זמן אבל בסוף זה ישתלם .

כבוד הדדי – נקפיד  לא לפגוע, לא לזלזל ולא להשפיל. במקום להעליב: "כולך מזיע ומסריח, תראה

איך אתה נראה!" אפשר לבקש: אני מבינה ששיחקת ונהנית – גש בבקשה להתקלח..

נדגיש את החיובי – נתייחס אל הכוחות והיכולות. במקום לנזוף בה:  "שוב איחרת בבוקר בגלל שחשובות לך הצמות? אם המורה הענישה אותך כנראה הגיע לך." נעריך – "תודה שאת מספרת ומשתפת אותי – בטח לא היה נעים לשמוע נזיפות." וגם נתייעץ: "מה לדעתך אפשר לעשות, כדי להגיע בזמן מחר לבית הספר?"

נדגיש את ההצלחות של הילד – הילד הצליח לקחת את התרופה ? לעשות את הפעולה שהוא צריך לעשות ? עשה את הבדיקת דם ללא בעיות מיותרות , עודדו אותו , אמרו לו כמה הוא חזק , כמה הוא מתוק…. וכול…

התייחסות לטעות כאל הזדמנות ללמידה – במקום להחליש את הילד – "מה, שוב שכחת מחברת חשבון? מה יהיה איתך?" נחפש יחד דרכים לסדר מערכת ביעילות.

הילד עשה טעות ? שכח לקחת את התרופה , לא עשה את המוטל עליו בזמן , ואו כול מצב אחר שהוא , תוכלו לסדר לו מערכת שבועית עם מדבקות סמיילי , וכול פעם שהוא עושה את המוטל עליו , ולוקח את התרופות בזמן , יקבל סמיילי חיובי , וכול פעם שהוא שוכח , יקבל סמיילי שוכח. לאחר חודש תפצו אותו במתנה קטנה .

הכרה בהשקעה ובמאמץ – במקום לייאש: "יהיה רע מאוד אם תיכשל בהכתבה", נעצים- "אני מעריכה את המאמץ שהשקעת. נחזור על החומר, ואתה תשלוט בו."

במקום : להגיד לילד מה יקרה אם לא יטפל וישמור על בריאותו , נעצים – "אני מעריכה ומוקירה את המאמץ ואת האחריות שאת/ה לוקח על בריאותך , ככה כולנו צריכים ללמוד ממך . כול הכבוד!

התקדמות במידה: זכרו, כי  ת – ה – ל – י – ך  אורך זמן. נציב מטרות קצרות טווח, נלווה את ההתקדמות תקדם צעד אחר צעד, כך שנוכל לשקף את  ההתקדמות. מיותר להגיד: "אחותך, בכיתה א', סידרה את הילקוט בעצמה, למה אתה  אתה עדיין לא מסדר…" נשקף התקדמות: "היום חידדת בעצמך את כל העפרונות!")

התהליך במצב בריאותי גם פה זה לוקח לילד זמן להתרגל , להתרגל לקחת את התרופות , לאכול נכון, לשתות מים  במקום מיצים , ולעשות את אשר מוטל עליו מבחינה רפואית . זה לוקח זמן וככול הנראה שיהיו בדרך "  תקלות " וזה בסדר , רק תעודדו את הילד להמשיך . ותראו לו מה המחיר שהוא יצטרך לשלם בבריאות שלו .

קבלה ללא תנאי  – לקבל ולהעריך את האדם ללא תנאים: במקום לאיים –  "אם לא תכין  שיעורי בית אז…" הציגו את עמדתכם: "חשוב להכין שיעורי בית."

הסעיף הכי חשוב – קבלו את הילד שלכם גם אם הוא מוגבל , חלש , ולא מה שציפיתם ואו רציתם / חלמתם. עדיין זה הילד שלכם , העריכו אותו , קבלו אותו , את דעותיו , את המגבלות שלו , את רצונותיו , קבלו את מה שיש , ושאפו לתמוך בו בדרכו שלו , לא לסלול לו את הדרך לפי ראות עיניכם , אלא לתמוך בו בדרך שהוא בוחר לחיות . ( לילדים קטנים , נתווה את הדרך בהתחשב ברצונותיהם , והיכולת.) זכרו זה הילד שלכם , שאוהב אתכם . ולא רוצה לאכזב ואו להרגיש נטל .

נאפשר לעשות, תוך העברת  המסר: אני (ההורה) מאמין שאתה יכול. במקום להגיד – "אני אחדד לך את העפרונות, אתה רק שובר את החוד" – נדריך, נלווה, נאפשר להתאמן ולהצליח.

אתה יכול לעשות הכול – לתת לילד את האמונה שהוא יכול לעשות הכול , כול האפשרויות פתוחות בפניו , גם אם הוא מוגבל רפואית , פיזית , עדיין בעזרת הרצון שלו , וקצת בעזרתכם הוא יוכל להגשים את רוב רצונותיו .

נאמין ביכולת – כאשר אנו  מאמינים ביכולתו של הילד לפעול באופן עצמאי, בהתאם ליכולותיו המתפתחות, וסומכים עליו שיוכל להתמודד בעצמו – אנחנו מעודדים אותו. לכן, נשוחח איתו ונבחן האם הוא זקוק לסיוע, או רוצה ויכול להסתדר בכוחות עצמו. משעמם לו בהפסקה? נשאל: "מה אתה יכול, לדעתך, לעשות בהפסקה?" לפני שנתנדב – "אני מיד מתקשרת למורה – אל תדאג חמודי,  מחר ישחקו אתך."

גם לילד שלכם יש יכולת – יש לו יכולת להתמודד אם מצבים קשים , יש לו יכולת לקום על הרגליים , כאשר אנחנו מאמינים ביכולת של הילד שלנו – אוטומטית הוא מאמין !

לא הכול בית ספר… יצירת שטחי עניין משותפים, מטרות משותפות להורים ולילדים: שיתוף, התייעצות, בקשת עזרה, שיחה משפחתית, תיאום ציפיות, חוג הורה וילד – אמצו כל דרך חינוך, אשר מעלה את ערכו של הילד בעיני עצמו, מזמנת לו חוויות חיוביות וגורמת לו לחוש בעל ערך.

כן חשוב ללמד את הילד שלכם אחריות על חייו , הן בתחום הלימודים , ולא פחות חשוב בתחום הבריאותי שלו , אבל לפני שנפנה ללמד את הילד שלנו , אנו צריכים ללמד את עצמנו!

לקבל את השונה , גם אם השונה הוא ילדנו שלנו , לקבל את הדברים בצורה חיובית ,להעריך את החיים והבריאות שלנו , כדי שנוכל לשמש דוגמא חיובית לילדנו. שלומדים מאתנו דפוסי חשיבה , ודפוסי התנהגות .

המאמר נכתב ע"י

• הצד הלימודי – אורית מ – מכון אדלר
• הצד הרפואי –  צוות טל של תקווה .