להיות הורים לא תהיה אף פעם מלאכה קלה. מעבר לשעות השינה המעטות ולדאגה לפרנסתם ולבריאותם של הילדים, עומדת המשימה הקשה והמאתגרת באמת – לספק תשובות לכל שאלה שהם מעלים.

רובכם ודאי מכירים את התופעה, שהעולל החביב פוער זוג עיניים גדולות ומסוקרנות, מישיר מבט תמים, ויורה לעברכם ללא רחם שאלות על מהות החיים או על תכליתם.

איך להשיב לאותן שאלות גדולות של האנשים הקטנים, שגדלים אצלנו בבית; האם עלינו להגיד להם את מה שאנו חושבים, גם אם התשובה לא ממש 'קלה לעיכול', או שמא עלינו להתחמק מתשובה מבולבלת, ולהניח לילדים להתמודד בעצמם עם השאלה הזו בשלב מאוחר יותר בחייהם?

 ילדים – תמיד תאמרו להם את האמת

 "היה ישר עם הילד, ישר עד הסוף, אחרת לא תרכוש את אמונו, כי הילד רגיש לכל זיוף מצדך, ויהא הקל שבקלים" (יאנוש קורצ'ק).

לפני הכול, דעו כי ילדים מטבעם רגישים מאוד. אם ילדים מזהים שמסתירים מהם משהו, זה יכול לשבש את כל מערכת האמון והכבוד ההדדי שיש להם כלפי ההורים. לכן אם יש בידכם מידע חשוב או תובנה עמוקה על החיים, אל תסתירו אותה מילדיכם. הם אמנם ילדים אבל הם צמאים לידע הזה.
למה כל זה?

כי אז יוצא אותו ילד אל העולם, האמתי,  פוגש בחברים חדשים, פוגש סגנונות חיים שונים ממה שלמד עד עתה. פוגש מציאות שונה ממה שהוא מפרש אותה סובייקטיבית.

זהו שלב ההתאמה והקונפליקט גם יחד: האם בכדי להיות חלק מהקבוצה הזאת, אני אעשה בדיוק את מה שהם עושים? או שמה אשאר נאמן וישר לעקרונותיי, כפי שנלמדו בתוך התא המשפחתי עד עתה.

ואין משפחה שלא פוגשת את הסיטואציה הזו בה הילד מודיע כי חבריו הם כך וכך וגם הוא רוצה, או שכולם יוצאים ויש אחד שלא בא לו והאבא אפילו לא מבין מדוע הוא לא רוצה להצטרף לשאר.

 אישיות, זאת האישיות שלו שמתפתחת אל מחוץ לגבולות התא המשפחתי, זאת ההזדמנות שלו לפגוש את הניסוי והטעייה, את ההתמודדות.

ההתמודדות הכי גדולה היא בעצם על מושג השייכות. כולם רוצים להיות שייכים, להיות חלק מ… ולצורך כך, כל ילד נוקט באסטרטגיות על פי הכלים אותם רכש ועל פי הפרשנות הייחודית שלו.

 לילדים מדובר בתקופה לא קלה בכלל, הם בשלב של התבוננות על עולם המבוגרים והשלכת הלמידה על העולם בו הם חיים, עולם הצעירים. עולם בו אפשר לפגוש משחקי כוח, הימנעות, ריצוי, אלימות, נחמדות, שליטה ונקמה.

 המטרה היא אחת: להיות שייך. חלק מהדרכים יהיו מוטעות וכאן אנו כהורים, נכנסים לתמונה. ככל שנהיה יותר מחוברים לעולמו של הילד ונבין את השקפת עולמו ואת מה אנו עושים/תורמים/מונעים בהקשר של מערכת היחסים איתו, נדע יותר להכין את ילדנו לחיים המורכבים, אך המעניינים, המחכים לו.

האם אנו עושים את המיטב שאנו יכולים? האם אנו רק צודקים ביחסנו איתם?

האם דיי בכך עבור ילדנו, שאנו רק ההורים שלהם מבחינה פורמאלית?

מהם באמת תחושותיו של הילד?

האם באמת אנו יודעים טוב יותר מהם?

"מה שחשוב זה לא להפסיק לשאול".(אלברט איינשטיין)

לחיות מתוך בחירה, זה ללמוד לקחת אחריות, זה מתחיל בנו ההורים.