פסח מתקרב בצעדי ענק, מתחילים להתכונן, נפשית וגם פיזית.
איפה עושים את החג, מי מכין מה?
הרבה שאלות שעולות אצלנו, אז למה זה כל כך מעסיק ?
פסח, הוא דוגמה טובה לחג שיש תכונה רבה של התעסקות ועיסוק רב. הקשרים המשפחתיים עולים על הפרק, המפגש עם משפחת המוצא שלנו, יחד עם הדור הצעיר אותו אנחנו מגדלים.
מה מסמל החג הזה עבורנו שכל כך מלחיץ ?
פסח, כדוגמה, הוא חג משפחתי, מלכד, מפגיש אותנו עם אחד הערכים החשובים בחיינו ובחיי ילדותנו בפרט, הלא הוא ערך המשפחה.
ממה מורכב ערך עליון זה ?
הכלה – המשפחה היא כמו מיכל שסופג הכל, מכיל הכל בתוכו.
קבלה – המשפחה מקבלת את החבר בה כפי שהוא ולא פוסלת אותו בשל דעותיו הייחודיות והשקפתו השונה.
תמיכה – המשפחה תומכת בכל שותף במשפחה, כאשר קשה.
אחדות – המשפחה מאוחדת בין כל חבריה כמקשה אחת שמאפשרת לחוש את היחד הזה שהוא ההפך מלבד.
ביטחון – המשפחה מעניקה ביטחון לחבריה להתנהל בלא חשש אל מול העולם הגדול.
אמון – המשפחה מאפשרת את הקרקע הזו של לסמוך על כולם מתוך תחושת אמון ואמת ביחסים.
ומה עוד ? כל משפחה והייחוד שלה. יש משפחות שמאוד יהיה חשוב להן ערך הלמידה, יש משפחות שיתנו דגש על ערך ההישגיות וההצלחה, יש פשוט משפחות שהערך המוביל שלהן יהיה חינוך לאהבת הזולת ועזרה לחלשים.
סדרי העדיפויות במגוון הערכים של המשפחה, יהיה תלוי בהשקפות העולם, בחינוך בבית ההורים, בתפישת המציאות כפי שהתפתחה עם השנים אצל כל אדם ובזוגיות.
למה זוגיות ?
כי זוגיות מפגישה בין שני אנשים שונים שגדלו והתחנכו בבתים שונים ולהם תפישות עולם שונות, וכעת הם מתחברים ומרחיבים את ההתבוננות ויש להם אפשרות לחדד מה נכון יותר עבור הזוגיות ועבור המשפחה שהם בונים.
ואז החג הגדול הזה, שמאוד ייתכן, סימל בעבור רבים מאתנו את הערך הגדול מכולם, מפגיש אותנו כעת עם זיכרונות. חלקם נעימים, וחלקם אף ייתכן שלא. כעסים שנשארו על משפחת המוצא, כעסים על כך שאין יותר משפחת מוצא והם כל כך חסרים לנו. תחושת החמצה שמא אנו לא מעניקים את הטוב ביותר עבור הילדים שלנו ומתנהלים יותר בדרך של כיבוי שריפות ועיגול פינות רק בכדי לומר שצלחנו את החג הזה…
החג הזה, הוא חוויה היסטורית עבור רבים מאתנו ששמעו את ההגדה והיו מסובין סביב השולחן, ולא היה לנו אז את המחשב לברוח אליו ואת הפייסבוק להתחבא מאחוריו.
בחג הזה, פעם מזמן, פשוט היינו נטו ביחד ומימשנו את ערך המשפחה, לטוב וגם לפחות טוב.
היה דיאלוג בין בוגרים לילדים, בין ילדים לאחיינים, כולם חיכו לפגוש את כולם, להיות יחד, לשמוח יחד וגם אפילו כילדים, לריב ולהתכסח אך לחכות לשנה הבאה או לחג הבא שיבוא.
המשפחה, נתנה ביטוי לאחד הצרכים הבסיסיים של האדם והוא תחושת השייכות, להרגיש חלק ממשהו הרבה יותר גדול, להיות בורג אחד מתוך המכונה הגדולה הזו שקוראים לה: המשפחה שלי.
מדובר בצורך הבסיסי ביותר לו זקוק האדם: להרגיש שייך !
בלי תחושת שייכות, הרי שההפך מכך, תהייה תחושת הנידוי / ניתוק / דחייה.
מדובר בצורך פסיכולוגי חשוב לאין ערוך, בלעדיו, אנחנו לא מממשים את הפוטנציאל הגלום בנו כבני אדם ופונים להתנהגות מפריעה, סכסוכים משפחתיים, התעלמות מהמשפחה ועוד.
מה עושים ?
בכדי להכין את הקרקע, מומלץ לנקוט בשיטה עתיקת יומין שקוראים לה: בואו נדבר על זה !
מתחילים בלשתף את הילדים שלנו, מי היינו אז בתוך משפחת המוצא שלנו, איך היה לנו, מה חווינו, מה היינו רוצים להרגיש היום שקורה, למה בדיוק אנחנו מתגעגעים ???
קוראים לכך: שיתוף. לא שיתוף במידע אינפורמטיבי של מידע יום יומי, אלא שיתוף במישור הרגשי, שיתוף שמאפשר לדור הצעיר ללמוד להכיר את עולמו של ההורה.
שיתוף כזה עשוי להוביל לשני דברים לפחות:
האחד, שהילדים יביטו על ההורה שמשתף כעת כאנושי ולא כרחוק ובלתי ניתן להשגה. הורה אנושי הוא הורה לא מושלם, שמאפשר גם לטעות ולהתנסות וזה מתחיל בחוויות הרגשיות וזה אחד הכלים שמלמד את הילד לתת ביטוי נורמטיבי ותיעול לכעסים ולתסכול שיש בו. ויש בילדים לא מעט מאלה, כי החיים האלה מייצרים.
הדבר השני שעשוי להתרחש הוא, קרבה בין הילד להורה ויחסים רגועים יותר.
אך מה עם פסח ???
דבר חשוב שיכול לקרות, הוא שהילדים יצפו למפגש הזה של פסח, של המשפחה, של ההכנות האלו, שנותנות אווירה של יחד ושיתוף.
ילד כזה, עשוי לחוש יותר את תחושת השייכות ולחוש הרבה יותר חלק מהמשפחה.
בזמן שרבים בישראל נוסעים בשנים האחרונות לחגים בחול, כאילו בכדי לברוח מההתעסקות הזו (כי בינינו, זה לא רק בישולים…), אני אומר:
אל תוותרו על הנכס הכי חשוב שיש לכם והוא המשפחה. בין אם היא מורכבת משני בני זוג וילד, או שני בני זוג ושלושה ילדים, או משפחתו של בן הזוג ואתם, או כל הרכב אחר, חשוב שתזכרו את המרכיבים של המשפחה וחשוב מכך שנזכור כולנו:
המשפחה, זה לא איפה ועם מי אני נמצא, אלא מה אני נותן ועושה בתוך המושג הזה שקוראים לו משפחה.